פרק (5) סן קריסטובל דה לאס קאסאס

 

פרק (5) סן קריסטובל דה לאס קאסאס

"מדוע נרצה להוסיף שנאה על רוע לב?" ויקטור הוגו

מטוס הנוסעים הקטן נחת במופתיות באחו מבודד במרכז הגו'נגל בסמוך ל - סן קריסטובל דה לאס קאסאס במדינת צי'אפס שבדרום מקסיקו. העיר סן קריסטובל היא העיר הגדולה לאזור מבודד זה, עיר קולוניאלית יפהפייה, שבמרכזה כיכר שוקקת חיים, בתים קטנים וצבעוניים, רחובות צרים וסמטאות מרוצפות באבנים עתיקות.

צ'יאפס המדינה (Chiapas)  היא אחת מ-31 המדינות שמרכיבות את הפדרציה של מקסיקו. המדינה שוכנת בדרום מזרח מקסיקו יותר מרבע מתושביה הינם צאצאי המאיה  המשמרים את המורשת האינדיאנית המהולה בהשפעות מן הכיבוש הספרדי.

פרנק וויטלופ פנה ליציאה מהמטוס והחל לרדת באיטיות ממדרגות המטוס, פניו נראו עייפות מהטיסה. הפציעה בבטנו עדיין הפריעה לו וגרמה להליכתו להיות איטית ונוטה הצידה לכיוון הכאב החד בחלק הימני של בטנו, אך זה לא עצר בעדו לנסות לעודד את זיו.

"חיים חדשים, הומברה"

זיו לא ענה, רק הנהנן בראשו, השעות האחרונות במטוס נחלקו אצלו לחשיבה רציונאלית ולהתייחסות רצינית למצב אליו הוא צפוי להיקלע, השערות רבות עלו בראשו. מה שחשוב עכשיו אמר לעצמו זיו זה לשמור על חייו, אין סיכוי ולו הקטן ביותר שהוא יוחזק כבין ערובה, הדרך תמצא, גם יצטרך לברוח שוב ושוב, שאיפתו הייתה כמובן לחזור לארץ ולנקות את שמו. 

שני טנדרים מסוג 4*4 שחורים ממורקים ומדוגמים חיכו לחבורה לרגלי מדרגות המטוס הפרטי, מאחת מהן יצאה בחורה צעירה שחומת עור נמוכת קומה, מעוצבת להפליא: מגפי בוקרים שמגביהים אותה מעט, ג'ינס כחול צמוד ומעיל שחור קליל מונח על חולצה קצרה שחורה עליה מצוירים פניו של צ'ה גברה מציצים מבין שדיה הזקורים.

היא רצה בקלילות  לפרנק חיבקה אותו בתשוקה לא מבוקרת, הזוג החל בהתגפפויות, תוך כדי לחשושי אהבה, נשיקות צרפתיות עסיסיות האחת אחרי השנייה המובילות בדרך כלל למקום שכולו טוב, לאחר דקות ארוכות החליט הזוג להשאיר משהו להמשך כך נראה לפחות, או שאולי נזכרו בישראלי העומד לצדם כמו ניצב בסרט קובני משנות החמישים...

"נעים להכיר", אמר זיו בנעימות ולחץ את ידה העדינה, צריך להתחיל טוב בבית החדש והלא ברור הזה חשב לעצמו.

"תודה , שהצלת את פרנקי שלי, אתה חלק מהמשפחה עכשיו"

זיו הנהן בראשו לאות תודה, בתוך כך הוא אמר:

"נראה שאתם גם הצלתם אותי, אז כך שאנו שווים עתה"... אמירה נכונה כיאות לתובנה שעתה זה הזמן להיות אדיב ואסרטיבי באותה מידה.

"אנדריאה לא ענתה, אם כי ניתן היה להבחין בחיוך צדדי, אותו לא יכל זיו לפרש בעת הזו, יחד עם זאת הרגיש שאולי אנדריאה יודעת קצת יותר על מה שצפוי לו.

פרנק הודה לטייס, ופנה לחבריו האינדיאנים בספרדית מהירה.

"הבחור נוסע איתי נפגש בחווה", האמירה לאנשיו הייתה בטון המרגיש כמו פקודה צבאית, ניתן היה לזהות שפרנק הינו האיש עם הכוח בחבורה זו.

הקבוצה עלתה על אחד הטנדרים, והחלה בנסיעה איטית ליציאה מהמנחת, פרנק פנה לזיו

"אתה נוסע איתי חבר "

זיו ישב מאחור, פרנק לקח את ההגה, נראה היה עדיין שהוא סובל מהפציעה שכן פניו הביעו כאב. לידו ישבה אנדראה, הזוג החל לדבר ספרדית במהירות, זיו ניסה להבין את השפה שכן היא הזכירה לו את הלדינו ששמע מהוריו בבית, חלקים מהשיחה הובנו לו בעיקר אלו של אנדיראה בה היא מציעה לפרנק להעביר את זיו לעבודה בוילה בגו'נגל.

הנסיעה עברה בדרכי עפר שאינם סלולים, האדמה לכל אורך הדרך בהקה מגווני אדום וחום, בחלקים מסוימים הדרך הייתה בוצית, ענני גשם נראו באופק ומסביב נראה סבך של ג'ונגלים אינסופי אשר לא מאפשר שדה ראייה ברור לאופק הנסיעה. משהו בדרך הזו ריגש את זיו, במידה מסוימת הייתה לו תחושה לא ברורה שהוא הולך לבלות עוד הרבה זמן בסבך העבות הזה.

הרכבים נכנסו למתחם הכפר דרך שער כניסה מבוקר. שומרים בכניסה בקשו לעצור את הרכב, למרות שעל פניו הכירו את נוסעיו, סביר שאלו הינם הנהלים לכניסה לשמורה הייחודית הזו...

החמושים שאלו כמה שאלות מזהות את פרנק והשיח היה מלווה בצחוק מרובה ובבדיחות פרטיות. מבט של אחד השומרים הופנה לאורח הלא מוכר מאחור, פרנק הפנה מבטו לזיו וביקש שיצא מהרכב וייתן לשומרים לעשות את עבודתם.

זיו לא התנגד כשעשו לו בדיקה קלה בגופו מיד לאחר מיכן הוא חזר לשבת מאחור, הכניסה אושרה והרכב נכנס פנימה אל המתחם של דון פרננדוס ציאפלה.

חוות ענק נפרסה לפניהם, עשרות עובדים הפועלים בשדות הנראים מעובדים בקפידה ומלאים בכל טוב  תבואה חקלאית.

העובדים חבשו כובעי סומבררו פשוטים והלבוש היה פשוט ואחיד, מכנסי בד שחורים, חולצת חאקי ומעל הכול חגורה מבד המקושט צבעים עזים אשר נרקמו יחדיו ויוצרים מעין צורה שהיא למעשה סמל המשפחה.

חלקם חייך והושיט יד לשלום השאר נמנעו מלהישיר מבט בפרנק, אם במקרה נתקלת במבט חטוף- הוא נראה מפוחד ולא ברור, כבר אז היה ברור לזיו שתושבי הכפר כנראה מבינים טוב מי מנהל את ענייני המשפחה.

הכביש הצר התפתל במישור רחב הישר לתוך שדות חיטה, תירס, תפוחי אדמה, דרך שדות גפנים המגודרים בגדר עץ מעוצבת. בשני צידי הדרך נראו בתי עץ המפתיעים במראה היפה, הפשוט ובניקיון הבוהק מכל מקום, הדרך התפתלה מעט לשדה פתוח הישר אל תוך מטע בננות ולאחריו מטע מנגו ואבוקדו.

לעיני הצופה מבחוץ נראה שכלל הכפר והקהילה עובדים עבור מטרה נעלה, מעין גן עדן קהילתי, במקרה זה אולי נכון לומר פרטי וכל זה ממוקם בלב ליבו של הג'ונגל.

ארמון דירות מרשים נגלה לפניהם עומד וניצב במרומי הגבעה ששלטה על כלל החווה.

עוד לפני הארמון נצפתה רחבה עגולה לנסיעת רכבים לכניסה ויציאה מהארמון,

במרכז הרחבה, נראה גן מטופח בשלל פרחים המסודרים לפי צבעים, בוסתן ועצי פרי המחוברים לשבילי הליכה קטנים ומעוצבים, ספסלים קטנים ממתכת בצבע שחור נגלו מידי פעם, נראה היה  שמיועדים לישיבה, שיחה או  הרהור.

באמצע הרחבה הוצבה מזרקה עם בריכת מים עתיקה למראה מסותת אבן, במרכזה מוצב פסל צפרדע ענק אשר מפיו זורמים מים באיטיות לתוך הבריכה,  לצידו של פסל הצפרדע, גבוה ממנו משמעותית עמד פסל נוסף  של לוחם משופם המחזיק בידו חרב מונפת אל-על, נראה שהושקעה חשיבה רבה בעיצוב, בביצוע ובתחזוק רחבת הכניסה.

הרכב התגלגל באיטיות  ברחבת הכניסה והגיע ישירות למול מדרגות הכניסה של הארמון, שהתגלה כעת במלוא הדרו.

"זיו, אנחנו נכנסים לביתו של הדון, מעתה והלאה אתה לא מדבר אלא אם יפנו אליך

דון פרננדוס הוא האיש הכי חשוב בדרום מקסיקו, אתה עוד תכיר, הוא איש לא מצחיק..."

אנדראה, צחקה בקול רם ואמרה  " אבא שלי מאד מצחיק אותי"....

זיו כמובן הנהן שוב מתוך נימוס.

שני מארחים מחויכים הלבושים בבגדים מקסיקניים מסורתיים, פתחו את דלת הכניסה המעוטר זהב, ממנו יצא במלוא הכריזמה ההוד וההדר דון פרננדס צ'יאפלה..

הוא נעצר לפני גרם המדרגות הפונות לרכב, הביט מטה ובחן את היוצאים.

האיש נראה מבוגר למדיי, שנות השבעים המאוחרות כך נראה, נמוך קומה, שיער לבן ומלא משוך לאחור, לבוש חליפה מחויטת בצבע אפור המותאמת באלגנטיות לגופו, משקפי שמש עטרו את עיניו ולא אפשרו לזהות את תווי פניו, הוא החזיק בידו הימנית מקל הליכה המעוטר אף הוא זהב ויהלומים.

פרנק עלה בצעדים מדודים, כיאות לאחד שרוצהשרוצה להרשים וזאת למרות פציעתו, הוא נישק את ידו של הדון, הדון חיבק את פרנק חיבוק אבהי ולחש משהו באוזנו, מיד אחריו הגיעה אנדראה ביתו של הדון, אף היא נישקה את ידו, חיבקה ארוכות את אביה הנמוך ממנה, נראה שאהבה גדולה שוררת ביניהם.

זיו נעמד בתחתית המדרגות, דון פרננדס, הוריד את משקפיו לרגע והביט בעיניו של הישראלי שעמד בתחתית המדרגות.

הוא חייך חיוך רחב ואמר באנגלית עם מבטא מקסיקני כבד-"בוא איש חביב ונכיר אותך"

זיו, עלה במדרגות, ונישק את ידו של הדון, הדון הסתכל שוב ומקרוב  בעיניו של זיו הפעם  לא הייתה הבעה ולו הקטנה ביותר בפניו, הם נכנסו אל היכל הכניסה.

זיו צעד מאחור, לבד מהחבורה שהלכה לפניו, ההרגשה הפנימית שלו הייתה, שהוא אינו יכול בשלב זה להלך לצדם משום שאינו שייך למשפחה, ההליכה מאחור אפשרה לו לסרוק את המקום.

אולם הכניסה נראה בדיוק כמו אולם כניסה לארמון מלך אירופאי כלשהו, ציורי ענק עיטרו את הקירות, ביניהם ניתן היה לזהות את הדון בתקופות שונות של חייו, ציור אחד תפש את מבטו של זיו, הדון עומד על גבעה עם סגין ציידים בידו, כאשר בתחתית העמק ניתן היה לראות את החווה בשיא תפארתה, עובדים רבים עומלים בשדות התבואה והפרדסים, כמו גם את מרכז בתי הכפר, בוא נראתה קבוצת עובדים העומדים במעגל סביב בור שנראה כמו בור מים, לימים הובן לזיו שהבור אינו תמים למראה.

פרנק הסתובב לזיו וקרא לו להצטרף אליהם לחדר האוכל הענק שהתגלה מימין כחלק מהארמון.

היה זה שולחן אוכל ענק, מכיל לפחות מאה סועדים, סביב השולחן נראו משרתים ומשרתות לבושים בבגדים מסורתיים המחכים כל אחד במקומו ובאזור השירות עליו הוא אחראי, ראש מורם עיניים מחייכות רק מחכות לפקודה.

הדון התקרב לקצה השולחן, עצר לרגע את הליכתו, הוריד את משקפיו, הביט מסביב בעיני המשתתפים, הרים את ידו לאות הוראה לשקט, הוא המתין כמעה לדממה מוחלטת ואז החל לדקלם משפט לא מובן שהפך לנהמה רמה שהפכה לצעקה וממנה לצרחה ממש, הדציבלים פילחו את האוויר מקצה לקצה והקפיאו את החדר, המדובר במסורת מתקופת האינקה אשר למעשה מזמינה את האלים לאכול, רק לאחר הנהמה ניתנת הרשות לסעוד, זהו בדיוק האות לו חיכו המשרתים, מאותו רגע ולמשך שעות רבות הוגשו לשולחן מיני מזונות, מבשר, דגים, פירות ים, סלטים כיד המלך, תפנוקי קינוח לסיום הארוחה המלווים בבקבוקי יין וויסקי שנגמעו עד תום.

זיו שמר על איפוק לאורך כל אותה הארוחה, הוא דאג לאכול בנימוס, למרות הרעב הגדול שתקף אותו, הוא סירב באדיבות לשתות שתיה חריפה למרות ניסיונות  שכנוע של פרנק וקונאר ובשלב מסוים הוא התרומם מכיסאו ויצא אל המרפסת הפונה לחווה. 

קונאר פנה ללכת אחריו כיאות למלווה אישי, שני הגברים נעמדו בקצה המרפסת בנקודת תצפית כאשר המבט הופנה מין הסתם אל הנוף של החווה הנפרש לפניהם במלואו. קונאר שלף סגריה הדליק אותה והציע לזיו, זיו לא השתהה ולקח את הסיגריה הדלוקה, הוא שאף כמה שאיפות לעומק ומיד הרגיש את הסחרחורת והחולשה המלווה מגיעה.

"ישראלי, המצב לא הולך להיות פשוט"

"למה אתה מתכוון "? 

"משהו מאתנו יצטרך לשלם על "המיארדה" של הסמים שמצאו בחדר שלך" 

" איך זה קשור אלי ולמה אתה מספר לי את זה" 

" כי הבלאגן רק מתחיל אמיגו,  נראה מחר איך הדון יתעורר, עד עכשיו זו רק הפתיח להצגה"

זיו כיבה את הסיגריה במאפרה והסתכל מעלה אל השמיים השחורים המלאים כוכבים, שוב נגלה לו אביו, הפעם הוא ממש שמע את קולו, " תנוח טוב ילד, עוד מבחנים לפניך" .

  " בוא אלווה אותך לבית הזמני שלך", אמר קונאר ופנה לרדת במדרגות מטה. 

 

 

פרק (3) קווין דולטרי

 

פרק (3) קווין דולטרי 

"היכולת לשכוח פירושה שפיות." ג'ק לונדון.

 

הטנדר המשטרתי חלף במהירות על פני ביתה של דיאן, קווין עצר את הטנדר מול הכניסה וקפץ במהירות את שלשת המדרגות לכיוון הדלת, הוא נכנס אל הבית ללא נקישות כניסה שגרתיות.

דיאן בעת הזו ישבה על מזרון אימונים בסלון הבית, ראגה הודית נעימה נשמעה באוויר, דיאן  התאמנה ביוגה המיוחדת שבצעה- קונדוליני יוגה, ג'אנר יוגי הנחשב קשה מאד לביצוע בשל תנועות נשימה מיוחדות ואינטנסיביות, בתוך כך היא הפנתה מבט מהיר ומופתע לדלת הכניסה שנפתחה ללא הזהרה.

" איפה האקדח שלי"?

"האא, זה אתה, הלחצת אידיוט"

"סליחה, באמת סליחה, לא חשבתי"

"שכחת אותו בחדר זיונים מס' שלוש שלנו" היא חייכה ומבטה נרגע

"נו, אין לי זמן... מה זה שלוש, אני כבר לא זוכר ותכף מפטרים אותי"

"במחסן הגרוטאות, מחוץ לבית, שם אתה אוהב אותי צורחת על מנועי האופנועים הישנים שלך", ניסתה דיאן להפיג את המתח ואולי להסב את מבטו של קווין לרצונה הסמוי להרפתקה מהירה של סקס על הבוקר בסלון הבית...

קווין הביט אליה במבט לחוץ, וחשב למה היא פאקיניג לא מבינה אותי. אלא שהמבט וההבעות פנים השתנו מהמראה שלה - יושבת שם על מזרון האמונים עם הטייטס השחור המעצב להפליא את חלקה התחתון של גופה הנשי, חולצה קצרה מתוחה המתמתחת על חלקה העליון, חזה קטן ושברירי עם כי זקור ומחודד לכל מבט מסוקרן, מזיעה, מחורמנת ומפתה..  

" מה הסיפור, מה אתה מסתכל עליי כמו עגל אמריקאי מיוחם, או שאתה בא מוריד את המכנסיים ואני מרגיעה אותך או שתלך לג'רמיה העקום שלך ?" 

קווין חייך חיוך צדדי ודבילי, מלמל משהו שנשמע כמו המייה של קאיודי צעיר המסתובב בשמורה ערירי...

הוא חשב מה כבר יכול להיות, הרי ממילא הוא מאחר, אז למה שלא יקבל מציצה הגונה תוך כדי עישון גו'ינט.

הוא התקרב אליה, היא לא קמה ממקומה, אבל הבינה לגמרי את רצונו הכמוס והחייתי.

הוא הפשיל את מכנסיו, זו כבר ידעה בדיוק מה לעשות בכדי להרפות את רגישותו הזקורה אל על.

זה לא לקח הרבה זמן עד שהזירה הפכה להיות סוערת ומלאת תשוקה לא מרוסנת של שני הצדדים, הם שכבו על הרצפה, הג'וינט הודלק מהמאפרה על השולחן, הועבר מיד ליד ונראה שרגיעה זמנית הגיחה סוף סוף.

"אתה בסדר"?

"בול מה שהייתי צריך בייבי, בייבי" תוך כדי שהוא מנשק את ירכיה החשופים

" יופי, הייתי ממשיכה לעוד אחד", קרצה לו.  מלטפת את גבו בעדינות חורצת את העור מעט  בציפורניה

" מה הסיפור שם במשטרה "?

" נראה לי עניינים של אינדיאנים, הפעם חטפו תייר, שהיה בזמן ובמקום הלא נכון "

קווין לקח שאיפה הגונה מהג'וינט והחל להתלבש.

היא חכתה לרגע שקווין יצא ומיד שיצא, הרימה את שפורפרת הטלפון, עוד לפני שחייגה וידאה שקווין אכן עולה על רכבו ונוסע, ומשזה התרחק היא חייגה.

הטלפון צלצל וצלצל, בקו השני נראה שלא עונים, הזמן שהתגלה בין הצלצולים אפשר לדיאן לחשוב. אם יחליטו לעשות עוצר בשמורה, כמות החומר שיש לה למכור לא מספיקה היא חייבת לקבל עוד סמים.

משהבינה שאף אחד לא עונה, הניחה את השפופרת וחזרה אל הסלון, התיישבה על הספה בוהה במרקע הטלוויזיה בתוכנית הבוקר של אופרה ויינפרי, אופרה ראיינה קצין מרינס שחזר מווייטנאם וסיפר את סיפור חייו המרתק, איך הפך מקצין נועז לדר רחוב- הומלס ברחובות ניו- יורק ועל איך שהצליח להתעשת יום אחד וחייו השתנו אחרי שהציל ילד וייטנאמי משריפה בבית הוריו בברוקלין. כיום הוא מרצה מבוקש באוניברסיטת ייל ובעלים של מכון לסיוע נפשי לחיילים שחוזרים משדה הקרב. 

באופן טבעי קווין, קפץ לה לראש, המסכן שהיה בנעוריו כוכב פוטבול אזורי ומוכר, הייתה לו אם רק היה מתאמץ אפשרות סבירה לקריירה אמיתית וכסף גדול, אבל אז הגיע הצו ששינה את חייו, התגייסות למרינס הפשיטה לפנמה והכדור שהוא חטף שהחזיר אותו לעיר הקטנה בן אדם אחר, היא היחידה שהבינה אותו אבל גם ניצלה אותו ואולי הוא אותה...

היא לקחה דף ועט ורשמה את שמו של האדון בטלוויזיה, והרימה שוב את הטלפון לניסיון שני.

הפעם בצד השני השפופרת הורמה, נשמע קול גברי.

"כן"

"זו דיאן"

" לא מתקשרים לטלפון הזה, רק אנחנו מתקשרים, קאפיש ?  

"אוקי הבנתי אבל זה דחוף"

" מה הבעיה"? ענה בחוסר סבלנות הגבר בצידו השני של הקו

"המשטרה, בדרך לשמורה"

"איך את יודעת ? "

" אתה יודע טוב מאד את מי אני מזיינת"

"הבנתי, טוב אני מנתק"

"רגע, שמשהו יוריד לי עוד מהסטיבה, הוא לקראת סיום"

"אוקי, נדבר"

הטלפון נטרק מהצד השני של הקו, דיאן הניחה את השפופרת בעדינות, היא  עמדה מול החלון ובהתה אל הרחוב והמרחבים שנראו לה פתאום סתמיים...

היא חשבה על החיים הכפולים עם קווין ועל העיר הקטנה והדפוקה הזו שלא הולכת לשום מקום.

קווין בעת הזו דהר עם טנדר טויוטה שלו לכיוון השמורה, הוא הרהר בארון חברו האינדיאני מהשמורה אותו הכיר בעת שירותו הצבאי, שניהם התנדבו יחד למרינס ולמעשה כלל השירות כולל המבצע בפנמה הארורה הם עשו יחד, הקשרים והחברות האמיצה, גרמו לכך שקווין הוא היחיד שרצוי בשמורה ואף הוא בעיני חלק מהמקומיים " צריך היה למות מזמן"....

הנסיעה לשמורה, עוברת בראשיתה דרך נוף משורי, מדברי, שטוח המועט בצמחייה וזאת  עד להגעה לשרשרת הרים בצבע חמרה המתנשאים לגובה של 3000 מטר, הדרך בסופה מובילה ל- Mant Bangs.

בשמורה הסגורה מתגוררים אינדיאנים המסרבים באופן מוחלט להישמע לממשל ולחוקים הפדראליים ולמעשה חיים בהתאם למערכת חוקית פנימית שלהם, המבוססת על מסורת אינדיאנית שורשית המובנת רק לבני המקום, היכולת להיטמע או להתחבר אליהם מבחוץ היא כמעט בלתי אפשרית.

קווין, נעצר מיד לפני הפנייה לתוך השביל המוביל הלאה לתוך היער, מצד ימין של הדרך היה זרוק תרמיל אותו זיהה בבהירות, מיד התייר קפץ בראשו. קצב האדרנלין להגיע לשמורה ולפגוש את ארון היו לגמרי נוכחים והתרמיל שמצא הדליק אצלו בדיוק את הטריגר המלחיץ המוביל לחרדה, הוא החל להזיע, מחשבות החלו באות אחת אחרי השנייה, כל מה שעניין אותו כעת זה לעצור לרגע ולקחת שאיפה מהחומר המתוק.

הוא עצר את הרכב, חיפש במגירות חומר לעישון ולא מצא, הוא נזכר שהביא את הואפורייזר, אבל גם אותו הוא לא מצא, הלחץ החל להתעבות ולתת את אותותיו, מחשבות מפוזרות וחסרות שליטה עפות כמו קופים לכל מקום במוחו הרוחש תעתועים.  

הוא ירד מהרכב, גורר את רגלו הימנית, התרמיל היה זרוק בצד הדרך כאשר חלק גדול מתכולתו מפוזר היה בשטח, בעיקר בגדים.

הוא החל לחפש מסביב לראיות נוספות, מנסה להחזיר עצמו דרך פעולות פיזיות מציאות אובייקטיבית, ניירות התגלו בין הבגדים המרופטים, כתוב היה שם משהו בשפה מוזרה, כמו ערבית הוא חשב, מספרי טלפון ועוד ציור של מגן דוד.

קווין התעשת אבל רק לרגע,  אסף את התרמיל על כלל תכולתו, זרק את המטלטלים לכיסא האחורי של הטנדר והמשיך בנסיעה מאופקת אם כי מהירה במעלה ההר, המחשבות המפוזרות עדיין ריחפו שם מאיימים להתנפץ.. 

הדרך התמזגה במתינות עם ההרים והיער שהחל לסגור את הראות, השמש החלה לרדת ושביל הנסיעה הפך להיות פחות ופחות ברור, האווירה שנמשכה אצלו בראש נגעה בעולמות מיסטיים, "השמורה הזו מלאה במתים והם כנראה מתעוררים מיד שמחשיך" , כך חשב.

עוד טריגר לחרדה שמוחו הקודח המציא ושכנע אותו שמשהו לא טוב הולך לקרות.

העליות הסתיימו והכניסה לשמורה כבר ממש לפנים, אלא שהרגשת קור פתאומית  שחלפה בעורפו של קווין גרמה לו לעצור את הרכב בצד הדרך, הוא הרגיש את ההתקף החזק כבר כאן, אין שליטה כך נראה...

 הוא ירד מהרכב, הזיעה החלה לייצר אצלו תחושת חנק, הוא השתעל, והחל ללכת בין השבילים לצד הדרך מזמזם את המנטרה המנסה להשתלט על התקף החרדה, " אני בסדר, אני בסדר, אני בסדר  לא ישברו אותי" זה כל מה שהיה לו בראש באותו רגע,

שוב ללא מודעות משתלטות התמונות מפנמה, חוזרות ונשנות לא עוזבות את הראש, ההליכה בשביל דמתה לו כהליכה בתוך הגו'נגל הסבוך איי שם בפנמה בלילה הרקוב, הוא נזכר במבט החטוף של הילדה הפנאמית הקטנה לפני שמתה, היא צעקה וצרחה את נשמתה תוך כדי שהיא מתחננת על חייה.

הוא החל ללכת מהר יותר מזהה שהוא הולך במעגלים,  כי לפתע נגלה לו פתאום הטנדר, זה הלחיץ אותו לרגע ואז עלתה תמונה נוספת- הוא מסתער עם ארון לתוך הבית העטוף שדים, בכניסה הוא חוטף כדור ברגל הוא צורח מכאבים, וממשיך להסתער תוך כדי שהוא יורה על כלל המשפחה כולל הילדה הקטנה שחיכתה למותה עם  מבט אבוד ואטום, איכשהו בתוך הטירוף הזה הוא מצליח לזחול אליה, סוגר את עיניה שמביטים עליו ללא רגש ממש מהגיהינום...

בתוך כך הסרט ממשיך, ארון גורר אותו החוצה בכוח אבל באותה שנייה נפגע אף הוא בצוואר מירי מדויק, שניהם נגררים לאחד הבתים ומקבלים טיפול...

זה בדיוק המימד שהוא נמצא בו כעת, הסרט החוזר מעוות לו את כל המציאות,  אין לו שום תודעה על מיקומו הפיזי, האפיזודה יכולה לקרות כמעט בכל מקום ובכל רגע, רק קנאביס מציל אותו, הוא חוזר לרכב בריצה, יושב בכסא הנהג, הפעם הצליח למצוא את הואפורייזר שהיה מתחת לחולצתו בכסא שליד הנהג, הוא שאף שאיפות חזקות מהגראס עד לרגיעה זמנית.

אלא שחוקי המוח של המשחק של קווין שונים. בכדי להגיע להרגשת רגיעה מוחלטת הוא חייב שהסרט בראשו יעבור  לפחות שלשה סבבים עד למוות מדומה, או אז באיטיות ההתקף מסתיים בתמונת בית קברות צבאי גדול, בו אביו מספיד אותו.

 בינתיים הוא עדיין לא שם, הוא רק לקראת הסבב הבא.. הוא כבר לא יכל לספור, מי יכול לספור...

הפעם באמצע הסבב השני של סרט הטראומה הפרטי שלא נגמר תוך כדי שאיפות קנאביס בשביל ההוא בקצה השמורה על ההר הגבוה. נשמע צפצוף של מכונית שעצרה לידו, הצפצופים שלא נפסקו "הציתו" שוב  את הטירוף והחרדה, הוא פקח את עיניו, הביט שמאלה, זה היה ארון חברו, בידו הוא מחזיק את הילדה המתה מפנמה, היא דיממה בכל גופה, ארון מהלך במהירות ומתקרב לרכבו, עיניו דומעות, קווין שנבהל מעצמו ומעוצמת האירוע קופץ בבהלה, פאק הוא חושב לעצמו, סבב שלישי ואחרון.

הוא יצא מצד הנוסע, פתח את הדלת והחל לרוץ ללא צליעה הישר לתוך היער בשמורה, ארון רץ אחריו, הוא לא יכל לצעוק, הפציעה בצווארו לא אפשרה לו כלום חוץ מלחלום.

קווין המשיך בריצת אמוק תוך שאגות שנמאס לו מהחיים המזויינים האלו, הוא הגיע לקצה היער לקראת הצוק הגדול, קווין מביט לאחור ורואה את הילדה המתה מסתכלת עליו שוב עם מבט עמום, הוא על קצה הצוק, הסבב השלישי הזה ייגמר לא טוב, בדמיונו המעוות הילדה פתאום קמה מידיו של ארון וצועדת אליו היא לוקחת את ידו ומסתכלת אליו עם עיניים אטומות.

שניהם קופצים אל התהום העמוק, ממנו אין דרך חזרה...

ארון שרץ אחרי קווין לא מאמין למראה עיניו, הוא הגיע לקצה הצוק והסתכל מטה בפחד ובחרדה, חברו קווין מרוסק על הסלע ולידו נראה שישנה גווייה נוספת בזה הוא כבר לא בטוח יותר...

סוף דבר:

בית הקברות הצבאי, אי שם בגבול בין אריזונה לנבדה בסמוך לעיירה קטנה בשם ליטלפילד, ישנם מאות קברים של חיילים מכל התקופות הארורות של מלחמות העם האמריקאי הנאור... הם שוכבים שם ללא תזוזה.

בסוף הדשא הגדול בקרבת החנייה הקטנה ליד המזרקה, עומדת קבוצה של אנשים, מחכים למוצא פיו של אביו של קווין שעומד לספוד לבנו.

דיאן וסוזן עומדים ליד צוותי המשטרה שהגיעו מכל האזור, ג'רמיה כפוף עם נטייה לשמאל מרים את עינו הרואה, נראה שהוא דומע, במרחק לא גדול מהם עומדת קבוצה גדולה של אינדיאנים מהשמורה לבושים במיטב המסורת האינדיאנית, ארון בראשם היחיד שלבוש בגדי מארינס.

רוח קלה החלה מנשבת מדרום ומכה קלות בקהל העומד לפני הקבר, השיער והשמלות של הנשים החלו לעוף ושאון הרעש הקשה על האזנה לדברי הסופד.

רוח זועמת ובלתי צפויה החלה להתחזק מרגע לרגע לכדי משב חזק ומחריש אוזניים, הקהל החל בנימוס להתפזר ולחפש מקום להסתתר מהרוח, פתאום וללא שום הזהרה מכוונת, משב של חול מרוכז החל להסתובב במהירות אדירה מעל קברו של קווין ולהתעבות לכיוון השמיים, הרעש היה מחריש אוזניים, האינדאנים מיד זיהו את התופעה השמאנית המוכרת להם והחלו לרקוד במעגל ולשיר בהברות לא ברורות, ההוריקן הממוקד התעצם בסיבוביו ובשנייה אחת טס לשמיים ונעלם.   

הסבב השלישי של קווין הסתיים הפעם בדיוק כפי שציפה..

עיניו של קווין היו פתוחות, הוא לא יכל להסתכל למוות בעיניים ולכן השאיר אותם באופן לא מודע פקוחות, הדרך הסתיימה, זה כבר לא בשליטתו, הוא הרגיש איך נשמתו עולה מעל ומרחפת מעל הגופה המרוסקת. הוא ראה את האינדיאנים רוקדים ואת בני המשפחה והחברים ופתאום הבין שהוא מת.

הילדה הפנאמית חיכתה לו בקצה המסדרון הלבן, הפעם היא חייכה, היא נראתה מאושרת, שמלה פרחונית ועיניים פקוחות לרווחה, הוא התקרב אליה, היא אחזה בידו ויחד הם טסו באופן חופשי אל על,  למקום שכולו רגיעה לעת עתה ...

 

 

 

פרק (2) ג'רמיה קוויז

 פרק (2) ג'רמיה קוויז

"לחיות זה שיר שהמוות הוא פזמונו החוזר." ויקטור הוגו 

דלת הכניסה לתחנת המשטרה המקומית בעיירה ליטלפילד, נפתחה בחריקה צורמת על ידי השריף המקומי ג'רמיה קוויז. האוזן הרגישה של זה לא יכלה לסבול את הרעש והוא הבליח קללה עסיסית באוויר. 

ברגע זה הוא החליט שעוד לפני הקפה הוא דואג לשימון הצירים.

 ג'רמיה קוויז בין 54 יליד ליטלפילד, החל את שירותו המשטרתי כשוטר מקוף בעיר לאס וגאס שם נפגע מירי של חולה נפש אשר ניסה להרוג את עצמו. משזיהה המטורף את השוטר הנחוש מנסה להניע אותו מלהתאבד תוך כדי ניסיון לחטוף לו את האקדח, ירה המשוגע ירייה באוויר, הקליע פגע בתקרת המתכת וממנה ריקושט טס ישירות לגבו של ג'רמיה שנפל מעוצמת החבטה ישירות על פניו, אלא שלמזלו הרע פמוט דקורטיבי שהיה מונח בחדר נכנס ישירות לעינו השמאלית והפך אותו לעיוור במידי.

לאחר שנה קשה של שיקום והחלמה הפך ג'רמיה לגיבן עקב הפגיעה בחוט השדרה ובנוסף לעיוור בעיין אחת.

 למרות כל זאת נוכח הניסיון ההרואי להצלת חייו של אדם במצוקה, קיבל את אות השוטר המצטיין השנתי ובמקביל תפקיד חדש וראוי - שריף של העיירה הקטנה בה גדל והתחנך- ליטלפילד.

ליטלפילד אריזונה, התיישבה לראשונה בשנת 1865 ע"י מורמונים, העיירה הקטנה נראית בדיוק כמו עיירה במערב הפרוע, רחוב בודד וארוך המכיל כנסייה מורמונית, סופרמרקט, דואר מקומי, חנות מחשבים קטנה, סניף מקדולנד כמיטב המסורת האמריקאית, ומסעדת הבשר של ג'ף סטונר בן תערובת אינדיאני שבחר לעזוב את השמורה לטובת נישואין לבת העיירה ננסי מקדוגאל מליטלפילד

משרד השריף נמצא בדיוק ליד הבאר המקומי, שם מתאספים כל ערב צעירי הקהילה לשתיית וויסקי לפני השינה. העיירה מחוברת בצפונה לפארק קרוונים פעיל, הנחשב לשטח מגורים לכל דבר ועניין, אלא שכאן בתי המגורים הם קרוונים המקובעים באזור קבוע ומגודר. מרבית התושבים עובדים מחוץ לעיר ומתפרנסים מעיר ההימורים לאס- ואגס אשר ממוקמת 91 מיל מדרום, נסיעה ממוצעת של שעה וחצי הלוך.   

מישור מדברי המחובר לשרשרת הרים ממוקם בדרום מזרח העיר ונחשב לתחילתו של אזור השיפוט של שמורת אינדיאנים האסורה לכניסה. למעשה האזור הינו אזור ללא כניסת אדם לבן, המקומיים מקפידים על דיסקרטיות סביב אורחות חייהם, מידי פעם ניתן להבחין בחבורות צעירים אינדיאנים המשתוללים עם מכוניותיהם בעיר בדיוק כמו מאה שנה קודם אלא שאז הם רכבו על סוסים והורידו קרקפות למזכרת....

אוזנו הרגישה של ג'רמיה, קלטה את המסר מהמקרה שדווח ממרקע הטלוויזיה, שהייתה פתוחה תדיר ולאורך כל היום והלילה, השדרנית החביבה דיווחה בלקוניות רבה, על אירוע לילי בעיירה ליטלפילד.

הוא התקרב אל הטלוויזיה בהליכה המיוחדת שלו אשר התאפיינה בהליכה צידית איטית ומוזרה, ראשו מורכן מטה, גבו כפוף מעוצמת הגיבנת, רק עינו הימנית פונה מעלה וקדימה וכל זאת בכדי להבין מה הוא שומע. מיד עם ההבנה, מד המתח, הזיעה והעצבנות החלו להתעצם, בדיוק במצבים מהסוג הזה עדיף להתרחק מהשריף...

הכתב סוקר הדיווח עמד בחנייה בחניון הדרכים "סמיט אנד- פרי" שממוקם  2 ק"מ מתחנת המשטרה ומשם דיווח על  תקרית ירי שלהערכת הכתב התרחשה בין שני חבורות רחוב, התקרית התרחשה בליל אמש בה נפצע אדם קשה.

"סוזן, הוא צעק, איך אני לא מכיר את זה ולמה אף אחד לא העיר אותי בלילה"

" אני לא יודעת על מה אתה מדבר"?

"בואי הנה מיד", הוא הרים את קולו.

היא התקרבה אליו, הוא הריח את הבושם הזול והריחני שלה עוד מהתקופה שהיו יחד, באותו לילה בו התמסרה לו. לרגע התבלבל השריף וכל עוצמת האי שקט הפכה לתשוקה בלתי נשלטת. הוא הביט בה בערגה ומיד ניתק מבט עם ארשת פנים חמוצה ומרירה לכיוון הטלוויזיה.

שניהם צפו בקריין צעיר שמראיין תייר ישראלי בשם זיו ארדיטי, כך לפחות הציג את עצמו הבחור שנראה גבה קומה מעוטר בזקן ג'ינג'י עבה, עיניו בהירות, אפו מחודד, והאנגלית שלו דיי רהוטה.

"מה בדיוק קרה באמצע הלילה?" שאל הכתב

"קרב יריות בין שתי קבוצות אנשים, חלקם ירו ממכונית וחלקם פשוט התמקמו מתחת לחלון חדרי וירו ללא הפסקה לעבר המכונית השנייה."

"הצלחת להבחין באנשים"?

" רק באחד מהם"

"איך הוא נראה"

"לא ממש יכולתי לזהות , היה חושך"

"בכל מקרה " , המשיך התייר " יצאתי מהחדר לאחר הירי והתחלתי לטפל בפצוע שנשכב על האופנוע שלי, הוא נפגע מכדור בבטנו"

"שאלת לשמו"?

"הוא היה במצב של חוסר הכרה, טפלתי בו טיפול ראשוני בכדי לעצור את הדם עם החולצה שלי ורצתי מיד למשרדי הקבלה בכדי לחפש תחבושת וכשיצאתי,  הוא כבר לא היה"

ג'רמיה נכנס לחדרו בזעם, תוך כדי שהוא מקלל את קווין האידיוט שהיה אמור להיות נוכח באירוע אמש, הוא היה תורן הלילה.

"סוזן, הוא צעק תוך כדי, תתקשרי בבקשה לקצין המז"פ שיגיע מידית ל"סמיט ופרי", אני צריך אותו שם לגבות עדויות, הכול אני צריך לעשות "בחור תחת הזה"...

היא הביטה בו מסוף המסדרון וחשבה לעצמה עד מתי היא תספוג את החרה בזה ממנו, אבל במחשבה שנייה יש לה שני פיות להאכיל בבית, ומיד שינתה את פרצופה.

"רגע ג'רמי, חכה שנייה קח קפה לדרך"

הוא הסתכל עליה שוב, הפעם ארשת הפנים שלו השתנתה לגמרי, מעין צחוק צידי חרוש קמטים עלה מצדו הימני של פניו והרעיד את  העין השתומה .

משהו במחווה הקטנה הזו ריגש אותו, היא הייתה שם תמיד כשצריך אותה ובכל פעם מחדש התעוררה בו תחושת החמצה, היא אולי הפספוס הכי גדול של חיו. 

אבל הקושי שעולה שוב ושוב להביע חיבה, לזו שעושה מאמץ כביר, רק החזיר אותו לסורו ולדיסטנס הטבעי המגעיל שלו.

"תודה על הקפה ורק תדאגי שמישהו ישמן את דלת הכניסה היא חורקת כמעט כמו העיר המחורבנת הזו ובמקביל נסי להבין איפה קווין חסר התקנה הזה "

מכונית הקדילק המשטרתית יצאה בחריקת בלמים, במהירות גבוהה מהרגיל תוך כדי הפעלת סירנה, שלוש דקות מאוחר יותר נכנס הקצין ג'רמיה לפונדק הדרכים המהולל, ופנה בצליעה ישירות לקבלה .

" תגידי לי, גברת פטי סטיינברג," הוא שאג, "איך לכל הרוחות  לא מתקשרים למשטרה על אירוע כזה "?

" מה אתה צועק, התקשרנו, אף אחד לא ענה, נסינו עשרות פעמים"

" את בטוחה שהתקשרת למספר הנכון, או שעוד פעם שתית עם החבר האידיוט שלך?"

"אל תתערב לי בחיים שמעת אותי, אני אזיין כל מי שבא לי ולא אשאל אותך, תדאגו לעשות את העבודה המשטרתית שלכם ולענות לפאקיניג טלפון"

ג'רמיה יצא מהחדר בזעם, ממש ממולו, זיהה את התייר שראה קודם בראיון עולה על אופנועו לקראת נסיעה.

" אדוני, עצור לרגע"

זיו הוריד את הקסדה כיבה את מנוע האופנוע וענה "כן, אדוני."

" אני צריך אותך אצלי בתחנה לגבות עדות על אירוע ירי הלילה."

 "אני רק תייר פה, אני ממהר ללוס אנג'לס, מחר אני צריך לטוס להלוויית אבי שנפטר בישראל "

ג'רמיה הביט בבחור, שנראה לו באמת בחור טוב ומנומס, יחד עם זאת היה חייב לבדוק אותו.. 

"חבר, אני מצטער אבל זו עבודתי, זה לא ייקח זמן רב. סע אחרי."

בינתיים טנדר צ'רוקי משטרתי נכנס אל חניון הדרכים, ממנו יצא סם דאסטר קצין מז"פ מחוזי

ג'רמיה פנה ללחוץ את ידו.

"אני מבקש בדיקה ממוקדת באזור הירי, אני מצפה להבין מה ירו ומי ירה, כל מה שאתה יכול לאתר. אני אהיה בתחנה, בנוסף תכנס בבקשה לחדר של התייר עשה שם חיפוש מדוקדק"

"אוקי בוס, יבוצע"

מכונית המשטרה יצאה, בעקבות המכונית נסע האופנוע עליו רכוב זיו, המרחק לתחנה אמור להיות קצר ביותר, הנסיעה חלפה על פני העיירה הקטנה והמשעממת, נפש אדם לא הייתה בחוץ, מידי פעם חלפה מכונית.

פתאום, שתי מכוניות ספורט האחת אדומה והשנייה כחולה, חלפו במהירות על פני האופנוע והקדילאק התמקמו האחת בין האופנוע לקדילאק והשנייה לפני ג'רמיה השריף ולמעשה בדרך זו יצרו חייץ מובנה, הם האטו את הנסיעה יחסית מהר עד לעצירה מוחלטת  ולמעשה אילצו את ג'רמיה וזיו לעצור בחריקת בלמים.

האופנוע התהפך קלות לצד הכביש מעוצמת ההחלקה נפל זיו לצד האופנוע, נראה שנפצע קל שכן מיד ניסה להתרומם, מהמכונית יצאו שני גברתנים עם גרב שחור המכסה את פניהם, רק עיניהם חשופות.

הם נגשו במהירות לזיו ששכב והיה עדיין בהלם מעוצמת החבטה, בכוח הם גררו אותו מהרצפה למכונית, הביצוע היה מהיר ומקצועי.

ג'רמיה צפה בכל הנעשה מהמראה האחורית ולא האמין למראה עינו היחידה שרואה, הוא שלף את נשקו וניסה לפתוח את דלת הרכב, אלא שזו משום מה לא נפתחה, כאב חד פילח את הגיבנת שלו ולמעשה ריתק אותו למקום, מצב זה בעיקר קורה לו במצבי לחץ, בינתיים הוא הצליח איכשהו להרים את מבטו ובמראה זיהה איך גוררים את התייר בכוח לתוך המכונית, המכונית הסתובבה על עקביה וטסה מהמקום.

ג'רמיה שלף את מכשיר הקשר והחל מדווח לתחנה תוך כדי ניסיון יציאה מדלת הנוסע, עם נשקו שלוף.

אלא שבעת הזו בדיוק יצא מהמכונית גבר ללא משוא פנים , מכוסה אף הוא בגרב שחור, הוא ירה כמה כדורים על גלגלי הקדילאק שהתפוצצו  ונכנס במהירות לרכב, הפעם מכונית זו בחרה בדרך אחרת ונסעה במהירות לכיוון אחר, בעיקול הראשון של הכביש חתכה ימינה לרחוב צדדי ונעלמה מהאופק.

ג'רמיה, סוף סוף הצליח לצאת מרכבו הוא הספיק לירות כמה יריות לכיוון הרכב שנעלם, רץ אל המכונית והזעיק בקשר את כלל יחידות המשטרה באזור, הוא תיאר תיאור מדויק של התקרית ומה שקרה.

בפרוט רב תאר את סוג הרכבים  אופי נסיעתם והמיקום אליו שיער שהם נוסעים, עוד הזעיק את יחידת המסוקים המשטרתית של לאס וגאס, הוא ביקש סיוע אווירי למתרחש.

בינתיים קווין הסמל התורן שנרדם בלילה קודם ולא ענה לקריאות של פטי סטיינברג מ"סמיט אנד פרי", התעורר מלילה מלא אלכוהול וסקס לצד חברתו דיאן, היפית מקומית שהחזיקה את אנקל דונלד" (הדוד דונלנד), המשתלה המקומית המוכרת צמחי מדבר ובסתר משמשת כתחנת סמים מקומית המוכרת בעיקר קנאביס לתושבי האזור.

את קווין עובדה זו לא ממש עניינה כל עוד הוא מקבל סקס טוב וזמין כולל אלכוהול ועישונים שחשובים לבריאותו הנפשית, הכול מבחינתו טוב.

לגבי דיאן אצלה תכנית "האב" הייתה מאד פשוטה, האחד קווין נראה טוב, אז סקס זמין שלא היה לה מאז הסיקסטיז בה היא באה על סיפוקה, רצוי ואפילו כיף לעיתים, שנית קווין הוא לגמרי האליבי שלה לסיטואציה בה תיתפש על ידי המשטרה על מכירת גראס...

ובכן קווין פתח את מכשיר הקשר הידני אחרי שזה לא היה פתוח לפחות שש שעות, ובדיוק בשעה שפתח את המכשיר נתקל בדיווח של ג'רמיה השריף על התקרית.

בבהלה הוא לבש את בגדיו, את המגפיים הספיק ללבוש תוך כדי ריצה למכונית המשטרה, הוא ניסה להתניע את הטנדר ולקח לו קצת זמן להניע עוצמת המהירות והלחץ גרמה לרכב "להיחנק", הוא קילל את כל מי שהיה לו בראש באותו רגע, בעיקר הוא היה מאוכזב מעצמו. לאחר חמש דקות המתנה הטנדר הניע.

שבע דקות אחר כך, הוא הגיע לג'רמיה שהיה מחוץ לקדילאק המפונצ'רת גלגלים כולו אדום ועצבני.  

"זה ברור לך שאתה מפוטר, סרג'נט קווין" 

"אני מניח", ענה קווין במלמול

"אתה חתיכת אידיוט שפשוט לא לומד כלום על החיים"

" אתה צודק , אני לא מצליח להחזיק את עצמי נפשית, המראות של פנמה תוקפים אותי כל הזמן, אני מכור לסקס וחייב תרופות".

"ההיפית דפקה לך את הראש טוטאלית"

"היא ההצלה שלי, אם אתה לא מבין? "

"טוב, בקיצור אסוף את עצמך אני צריך את העזרה שלך רק להיום, מחר חוזר  פיטר מהחופשה" 

" לא מבין, אני לא מפוטר?"

" אתה מפוטר אבל ממחר, עכשיו אני צריך אותך"

קווין, הביט בג'רמיה בעיני העגל ההמומות שלו, נראה ששוב הוא מרחם עליו ונותן לו שוב את הצ'אנס הרגיל.

" תקפיץ אותי לתחנה, משם אנחנו פותחים מפות, אני צריך שתיסע לשמורת האינדיאנים שאתה מכיר טוב, תבדוק מה קורה שם, נראה לי שהכול התחיל ממלחמה של הכנופיות האינדיאניות על סחר בסמים לוואגס.

בנוסף חטפו תייר שלא היה קשור לכלום, כנראה שהמסכן היה במקום ובזמן הלא נכון."

בינתיים נשמע קול הקשר ברכב השריף.

"ג'רמיה שומע" ? שאל דאסטר קצין המז"פ

"שומע, דווח"

"ובכן אני לא ממש יודע איך להתחיל, אני דיי בהלם." גמגם דסטר.

"דבר דסטר ותפסיק לגמגם" , צרח ג'רמיה למכשיר הקשר.

" בחדר של התייר יש תחנת סמים, אין לי איך לתאר את זה, כל מה שרק אפשר לדמיין"

"איפה זה נמצא בחדר" ?

" בתחתית חדר הארונות, יש פה ערמות של הירואין, קוקאין, כדורים למיניהם, עלינו פה על מצבור ענק"

" אוקי, צלם את הכול, אני מגיע"