פרק (3)
קווין דולטרי
"היכולת
לשכוח פירושה שפיות." ג'ק לונדון.
הטנדר המשטרתי חלף במהירות על פני ביתה של
דיאן, קווין עצר את
הטנדר מול הכניסה וקפץ במהירות את שלשת המדרגות לכיוון הדלת,
הוא נכנס אל הבית ללא נקישות כניסה שגרתיות.
דיאן בעת הזו ישבה על מזרון אימונים בסלון
הבית, ראגה הודית
נעימה נשמעה באוויר, דיאן התאמנה ביוגה המיוחדת שבצעה- קונדוליני יוגה,
ג'אנר יוגי הנחשב
קשה מאד לביצוע בשל תנועות נשימה מיוחדות ואינטנסיביות,
בתוך כך היא הפנתה מבט מהיר ומופתע לדלת הכניסה שנפתחה ללא הזהרה.
" איפה האקדח שלי"?
"האא, זה אתה,
הלחצת אידיוט"
"סליחה, באמת
סליחה, לא חשבתי"
"שכחת אותו בחדר
זיונים מס' שלוש שלנו" היא חייכה ומבטה נרגע
"נו, אין לי זמן... מה זה שלוש, אני כבר
לא זוכר ותכף מפטרים אותי"
"במחסן
הגרוטאות, מחוץ לבית, שם אתה אוהב אותי צורחת על מנועי
האופנועים הישנים שלך", ניסתה
דיאן להפיג את המתח ואולי להסב את מבטו של קווין לרצונה הסמוי להרפתקה מהירה של
סקס על הבוקר בסלון הבית...
קווין הביט אליה במבט לחוץ, וחשב למה היא פאקיניג לא מבינה אותי. אלא שהמבט וההבעות פנים השתנו מהמראה
שלה - יושבת שם על
מזרון האמונים עם הטייטס השחור המעצב להפליא את חלקה התחתון של גופה הנשי, חולצה קצרה מתוחה המתמתחת על חלקה
העליון, חזה קטן ושברירי עם כי זקור ומחודד לכל מבט מסוקרן,
מזיעה, מחורמנת ומפתה..
" מה הסיפור, מה אתה מסתכל עליי כמו עגל אמריקאי
מיוחם, או שאתה בא
מוריד את המכנסיים ואני מרגיעה אותך או שתלך לג'רמיה העקום שלך ?"
קווין חייך חיוך צדדי ודבילי, מלמל משהו שנשמע
כמו המייה של קאיודי צעיר המסתובב בשמורה ערירי...
הוא חשב מה כבר יכול להיות, הרי ממילא הוא מאחר, אז למה שלא יקבל
מציצה הגונה תוך כדי עישון גו'ינט.
הוא התקרב אליה,
היא לא קמה ממקומה, אבל הבינה לגמרי את רצונו הכמוס והחייתי.
הוא הפשיל את מכנסיו, זו כבר ידעה בדיוק מה
לעשות בכדי להרפות את רגישותו הזקורה אל על.
זה לא לקח הרבה זמן עד שהזירה הפכה להיות
סוערת ומלאת תשוקה לא מרוסנת של שני הצדדים, הם שכבו על הרצפה, הג'וינט הודלק מהמאפרה על השולחן, הועבר מיד ליד ונראה שרגיעה זמנית הגיחה
סוף סוף.
"אתה בסדר"?
"בול מה שהייתי צריך בייבי, בייבי"
תוך כדי שהוא מנשק את ירכיה החשופים
" יופי, הייתי ממשיכה לעוד אחד", קרצה לו. מלטפת את גבו בעדינות חורצת את העור מעט בציפורניה
" מה הסיפור שם
במשטרה "?
" נראה לי עניינים
של אינדיאנים, הפעם חטפו תייר, שהיה בזמן ובמקום הלא נכון "
קווין לקח שאיפה הגונה מהג'וינט והחל
להתלבש.
היא חכתה לרגע שקווין יצא ומיד שיצא, הרימה את שפורפרת הטלפון, עוד לפני שחייגה וידאה שקווין אכן עולה
על רכבו ונוסע, ומשזה התרחק היא
חייגה.
הטלפון צלצל וצלצל,
בקו השני נראה שלא עונים,
הזמן שהתגלה בין הצלצולים אפשר לדיאן לחשוב. אם יחליטו לעשות עוצר בשמורה, כמות החומר שיש לה למכור לא מספיקה היא
חייבת לקבל עוד סמים.
משהבינה שאף אחד לא עונה, הניחה את
השפופרת וחזרה אל הסלון, התיישבה על הספה בוהה במרקע הטלוויזיה בתוכנית הבוקר של
אופרה ויינפרי, אופרה ראיינה קצין מרינס שחזר מווייטנאם וסיפר את סיפור חייו
המרתק, איך הפך מקצין נועז לדר רחוב- הומלס ברחובות ניו- יורק ועל איך שהצליח
להתעשת יום אחד וחייו השתנו אחרי שהציל ילד וייטנאמי משריפה בבית הוריו בברוקלין.
כיום הוא מרצה מבוקש באוניברסיטת ייל ובעלים של מכון לסיוע נפשי לחיילים שחוזרים
משדה הקרב.
באופן טבעי קווין, קפץ לה לראש, המסכן שהיה
בנעוריו כוכב פוטבול אזורי ומוכר, הייתה לו אם רק היה מתאמץ אפשרות סבירה לקריירה אמיתית וכסף גדול, אבל אז הגיע הצו ששינה את חייו, התגייסות למרינס הפשיטה לפנמה והכדור
שהוא חטף שהחזיר אותו לעיר הקטנה בן אדם אחר,
היא היחידה שהבינה אותו אבל גם ניצלה אותו ואולי הוא אותה...
היא לקחה דף ועט ורשמה את שמו של האדון
בטלוויזיה, והרימה שוב את הטלפון לניסיון שני.
הפעם בצד השני השפופרת הורמה, נשמע קול גברי.
"כן"
"זו דיאן"
" לא מתקשרים לטלפון הזה, רק אנחנו
מתקשרים, קאפיש ?
"אוקי הבנתי אבל זה דחוף"
" מה הבעיה"? ענה בחוסר סבלנות
הגבר בצידו השני של הקו
"המשטרה, בדרך לשמורה"
"איך את יודעת ?
"
" אתה יודע טוב מאד את מי אני
מזיינת"
"הבנתי, טוב אני מנתק"
"רגע, שמשהו יוריד לי עוד מהסטיבה, הוא
לקראת סיום"
"אוקי, נדבר"
הטלפון נטרק מהצד השני של הקו, דיאן הניחה את השפופרת בעדינות, היא
עמדה מול החלון ובהתה אל הרחוב והמרחבים שנראו לה פתאום סתמיים...
היא חשבה על החיים הכפולים עם קווין ועל העיר
הקטנה והדפוקה הזו שלא הולכת לשום מקום.
קווין בעת הזו דהר עם טנדר טויוטה שלו לכיוון
השמורה, הוא הרהר בארון חברו
האינדיאני מהשמורה אותו הכיר בעת שירותו הצבאי,
שניהם התנדבו יחד למרינס ולמעשה כלל השירות כולל המבצע בפנמה
הארורה הם עשו יחד, הקשרים והחברות
האמיצה, גרמו לכך שקווין
הוא היחיד שרצוי בשמורה ואף הוא בעיני חלק מהמקומיים "
צריך היה למות מזמן"....
הנסיעה לשמורה,
עוברת בראשיתה דרך נוף משורי, מדברי, שטוח המועט בצמחייה
וזאת עד להגעה לשרשרת הרים בצבע חמרה
המתנשאים לגובה של 3000 מטר, הדרך בסופה מובילה ל- Mant Bangs.
בשמורה הסגורה מתגוררים אינדיאנים המסרבים
באופן מוחלט להישמע לממשל ולחוקים הפדראליים ולמעשה חיים בהתאם למערכת חוקית פנימית
שלהם, המבוססת על
מסורת אינדיאנית שורשית המובנת רק לבני המקום,
היכולת להיטמע או להתחבר אליהם מבחוץ היא כמעט בלתי אפשרית.
קווין, נעצר מיד לפני הפנייה לתוך השביל המוביל הלאה לתוך היער, מצד ימין של הדרך היה זרוק תרמיל אותו זיהה בבהירות, מיד התייר קפץ בראשו.
קצב האדרנלין להגיע לשמורה ולפגוש את ארון
היו לגמרי נוכחים והתרמיל שמצא הדליק אצלו בדיוק את הטריגר המלחיץ המוביל לחרדה, הוא החל להזיע, מחשבות החלו באות אחת אחרי השנייה,
כל מה שעניין אותו כעת זה לעצור לרגע ולקחת שאיפה מהחומר
המתוק.
הוא עצר את הרכב, חיפש במגירות חומר לעישון ולא
מצא, הוא נזכר שהביא את הואפורייזר, אבל גם אותו הוא לא מצא, הלחץ החל להתעבות
ולתת את אותותיו, מחשבות מפוזרות וחסרות שליטה עפות כמו קופים לכל מקום במוחו
הרוחש תעתועים.
הוא ירד מהרכב, גורר את רגלו הימנית, התרמיל היה זרוק בצד הדרך כאשר חלק גדול מתכולתו מפוזר היה בשטח, בעיקר בגדים.
הוא החל לחפש מסביב לראיות נוספות, מנסה
להחזיר עצמו דרך פעולות פיזיות מציאות אובייקטיבית, ניירות התגלו בין הבגדים
המרופטים, כתוב היה שם
משהו בשפה מוזרה, כמו ערבית הוא חשב, מספרי טלפון ועוד ציור של מגן דוד.
קווין התעשת אבל רק לרגע, אסף את התרמיל על כלל תכולתו, זרק את המטלטלים לכיסא האחורי של הטנדר
והמשיך בנסיעה מאופקת אם כי מהירה במעלה ההר,
המחשבות המפוזרות עדיין ריחפו שם מאיימים להתנפץ..
הדרך התמזגה במתינות עם ההרים והיער שהחל
לסגור את הראות, השמש החלה לרדת ושביל הנסיעה הפך להיות פחות ופחות ברור, האווירה
שנמשכה אצלו בראש נגעה בעולמות מיסטיים, "השמורה הזו מלאה במתים והם כנראה מתעוררים מיד שמחשיך" , כך חשב.
עוד טריגר לחרדה שמוחו הקודח המציא ושכנע
אותו שמשהו לא טוב הולך לקרות.
העליות הסתיימו והכניסה לשמורה כבר ממש לפנים, אלא שהרגשת קור פתאומית שחלפה בעורפו של קווין גרמה לו לעצור את הרכב
בצד הדרך, הוא הרגיש את ההתקף
החזק כבר כאן, אין שליטה כך נראה...
הוא
ירד מהרכב, הזיעה החלה
לייצר אצלו תחושת חנק, הוא השתעל, והחל
ללכת בין השבילים לצד הדרך מזמזם את המנטרה המנסה להשתלט על התקף החרדה, " אני בסדר,
אני בסדר, אני בסדר לא
ישברו אותי" זה כל מה
שהיה לו בראש באותו רגע,
שוב ללא מודעות משתלטות התמונות מפנמה, חוזרות ונשנות לא עוזבות את הראש, ההליכה בשביל דמתה לו כהליכה בתוך הגו'נגל הסבוך איי שם בפנמה בלילה הרקוב, הוא נזכר במבט החטוף של הילדה הפנאמית הקטנה
לפני שמתה, היא צעקה וצרחה
את נשמתה תוך כדי שהיא מתחננת על חייה.
הוא החל ללכת מהר יותר מזהה שהוא הולך
במעגלים, כי לפתע נגלה לו פתאום הטנדר, זה
הלחיץ אותו לרגע ואז עלתה תמונה נוספת- הוא מסתער עם ארון לתוך הבית העטוף שדים, בכניסה הוא חוטף כדור ברגל הוא צורח
מכאבים, וממשיך להסתער תוך
כדי שהוא יורה על כלל המשפחה כולל הילדה הקטנה שחיכתה למותה עם מבט אבוד ואטום,
איכשהו בתוך הטירוף הזה הוא מצליח לזחול אליה, סוגר את עיניה שמביטים עליו ללא רגש ממש
מהגיהינום...
בתוך כך הסרט ממשיך, ארון גורר אותו החוצה
בכוח אבל באותה שנייה נפגע אף הוא בצוואר מירי מדויק,
שניהם נגררים לאחד הבתים ומקבלים טיפול...
זה בדיוק המימד שהוא נמצא בו כעת, הסרט החוזר
מעוות לו את כל המציאות, אין לו שום תודעה
על מיקומו הפיזי, האפיזודה יכולה
לקרות כמעט בכל מקום ובכל רגע, רק קנאביס מציל אותו, הוא חוזר לרכב בריצה, יושב בכסא הנהג,
הפעם הצליח למצוא את הואפורייזר שהיה מתחת לחולצתו בכסא שליד
הנהג, הוא שאף שאיפות חזקות מהגראס עד לרגיעה זמנית.
אלא שחוקי המוח של המשחק של קווין שונים. בכדי
להגיע להרגשת רגיעה מוחלטת הוא חייב שהסרט בראשו יעבור לפחות שלשה סבבים עד למוות מדומה, או אז באיטיות
ההתקף מסתיים בתמונת בית קברות צבאי גדול, בו אביו מספיד אותו.
בינתיים הוא עדיין לא שם, הוא רק לקראת הסבב
הבא.. הוא כבר לא יכל לספור, מי יכול לספור...
הפעם באמצע הסבב השני של סרט הטראומה הפרטי
שלא נגמר תוך כדי שאיפות קנאביס בשביל
ההוא בקצה השמורה על ההר הגבוה. נשמע צפצוף של מכונית שעצרה לידו, הצפצופים שלא נפסקו "הציתו" שוב את הטירוף והחרדה, הוא פקח את עיניו,
הביט שמאלה, זה היה ארון חברו, בידו הוא מחזיק את הילדה המתה מפנמה, היא דיממה בכל גופה, ארון מהלך במהירות ומתקרב לרכבו, עיניו דומעות,
קווין שנבהל מעצמו ומעוצמת האירוע קופץ בבהלה, פאק הוא חושב לעצמו, סבב שלישי ואחרון.
הוא יצא מצד הנוסע,
פתח את הדלת והחל לרוץ ללא צליעה הישר לתוך היער בשמורה, ארון רץ אחריו,
הוא לא יכל לצעוק, הפציעה בצווארו לא אפשרה לו כלום חוץ מלחלום.
קווין המשיך בריצת אמוק תוך שאגות שנמאס לו
מהחיים המזויינים האלו, הוא הגיע לקצה היער
לקראת הצוק הגדול, קווין מביט
לאחור ורואה את הילדה המתה מסתכלת עליו שוב עם מבט עמום,
הוא על קצה הצוק, הסבב השלישי הזה ייגמר לא טוב, בדמיונו המעוות הילדה פתאום קמה מידיו של ארון וצועדת אליו היא לוקחת את
ידו ומסתכלת אליו עם עיניים אטומות.
שניהם קופצים אל התהום העמוק, ממנו אין דרך חזרה...
ארון שרץ אחרי קווין לא מאמין למראה עיניו, הוא הגיע לקצה הצוק והסתכל מטה בפחד
ובחרדה, חברו קווין
מרוסק על הסלע ולידו נראה שישנה גווייה נוספת בזה הוא כבר לא בטוח יותר...
סוף דבר:
בית הקברות הצבאי,
אי שם בגבול בין אריזונה לנבדה בסמוך לעיירה קטנה בשם
ליטלפילד, ישנם מאות קברים
של חיילים מכל התקופות הארורות של מלחמות העם האמריקאי הנאור...
הם שוכבים שם ללא תזוזה.
בסוף הדשא הגדול בקרבת החנייה הקטנה ליד
המזרקה, עומדת קבוצה של
אנשים, מחכים למוצא פיו
של אביו של קווין שעומד לספוד לבנו.
דיאן וסוזן עומדים ליד צוותי המשטרה שהגיעו
מכל האזור, ג'רמיה כפוף עם נטייה לשמאל מרים את עינו
הרואה, נראה שהוא דומע, במרחק לא גדול מהם עומדת קבוצה גדולה
של אינדיאנים מהשמורה לבושים במיטב המסורת האינדיאנית,
ארון בראשם היחיד שלבוש בגדי מארינס.
רוח קלה החלה מנשבת מדרום ומכה קלות בקהל
העומד לפני הקבר, השיער והשמלות
של הנשים החלו לעוף ושאון הרעש הקשה על האזנה לדברי הסופד.
רוח זועמת ובלתי צפויה החלה להתחזק מרגע לרגע
לכדי משב חזק ומחריש אוזניים, הקהל החל בנימוס להתפזר ולחפש מקום להסתתר מהרוח,
פתאום וללא שום הזהרה מכוונת,
משב של חול מרוכז החל להסתובב במהירות אדירה מעל קברו של
קווין ולהתעבות לכיוון השמיים, הרעש היה מחריש אוזניים,
האינדאנים מיד זיהו את התופעה השמאנית המוכרת להם והחלו
לרקוד במעגל ולשיר בהברות לא ברורות, ההוריקן הממוקד התעצם בסיבוביו ובשנייה אחת טס לשמיים ונעלם.
הסבב השלישי של קווין הסתיים הפעם בדיוק כפי
שציפה..
עיניו של קווין היו פתוחות, הוא לא יכל להסתכל למוות בעיניים ולכן
השאיר אותם באופן לא מודע פקוחות, הדרך הסתיימה, זה כבר לא בשליטתו, הוא הרגיש איך נשמתו עולה מעל ומרחפת מעל הגופה המרוסקת. הוא ראה את האינדיאנים רוקדים ואת בני
המשפחה והחברים ופתאום הבין שהוא מת.
הילדה הפנאמית חיכתה לו בקצה המסדרון הלבן, הפעם היא חייכה,
היא נראתה מאושרת, שמלה פרחונית ועיניים פקוחות לרווחה,
הוא התקרב אליה, היא אחזה בידו ויחד הם טסו באופן חופשי אל על, למקום שכולו רגיעה לעת
עתה ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה