יום רביעי, 28 באפריל 2021

פרק (2) ג'רמיה קוויז

 פרק (2) ג'רמיה קוויז

"לחיות זה שיר שהמוות הוא פזמונו החוזר." ויקטור הוגו 

דלת הכניסה לתחנת המשטרה המקומית בעיירה ליטלפילד, נפתחה בחריקה צורמת על ידי השריף המקומי ג'רמיה קוויז. האוזן הרגישה של זה לא יכלה לסבול את הרעש והוא הבליח קללה עסיסית באוויר. 

ברגע זה הוא החליט שעוד לפני הקפה הוא דואג לשימון הצירים.

 ג'רמיה קוויז בין 54 יליד ליטלפילד, החל את שירותו המשטרתי כשוטר מקוף בעיר לאס וגאס שם נפגע מירי של חולה נפש אשר ניסה להרוג את עצמו. משזיהה המטורף את השוטר הנחוש מנסה להניע אותו מלהתאבד תוך כדי ניסיון לחטוף לו את האקדח, ירה המשוגע ירייה באוויר, הקליע פגע בתקרת המתכת וממנה ריקושט טס ישירות לגבו של ג'רמיה שנפל מעוצמת החבטה ישירות על פניו, אלא שלמזלו הרע פמוט דקורטיבי שהיה מונח בחדר נכנס ישירות לעינו השמאלית והפך אותו לעיוור במידי.

לאחר שנה קשה של שיקום והחלמה הפך ג'רמיה לגיבן עקב הפגיעה בחוט השדרה ובנוסף לעיוור בעיין אחת.

 למרות כל זאת נוכח הניסיון ההרואי להצלת חייו של אדם במצוקה, קיבל את אות השוטר המצטיין השנתי ובמקביל תפקיד חדש וראוי - שריף של העיירה הקטנה בה גדל והתחנך- ליטלפילד.

ליטלפילד אריזונה, התיישבה לראשונה בשנת 1865 ע"י מורמונים, העיירה הקטנה נראית בדיוק כמו עיירה במערב הפרוע, רחוב בודד וארוך המכיל כנסייה מורמונית, סופרמרקט, דואר מקומי, חנות מחשבים קטנה, סניף מקדולנד כמיטב המסורת האמריקאית, ומסעדת הבשר של ג'ף סטונר בן תערובת אינדיאני שבחר לעזוב את השמורה לטובת נישואין לבת העיירה ננסי מקדוגאל מליטלפילד

משרד השריף נמצא בדיוק ליד הבאר המקומי, שם מתאספים כל ערב צעירי הקהילה לשתיית וויסקי לפני השינה. העיירה מחוברת בצפונה לפארק קרוונים פעיל, הנחשב לשטח מגורים לכל דבר ועניין, אלא שכאן בתי המגורים הם קרוונים המקובעים באזור קבוע ומגודר. מרבית התושבים עובדים מחוץ לעיר ומתפרנסים מעיר ההימורים לאס- ואגס אשר ממוקמת 91 מיל מדרום, נסיעה ממוצעת של שעה וחצי הלוך.   

מישור מדברי המחובר לשרשרת הרים ממוקם בדרום מזרח העיר ונחשב לתחילתו של אזור השיפוט של שמורת אינדיאנים האסורה לכניסה. למעשה האזור הינו אזור ללא כניסת אדם לבן, המקומיים מקפידים על דיסקרטיות סביב אורחות חייהם, מידי פעם ניתן להבחין בחבורות צעירים אינדיאנים המשתוללים עם מכוניותיהם בעיר בדיוק כמו מאה שנה קודם אלא שאז הם רכבו על סוסים והורידו קרקפות למזכרת....

אוזנו הרגישה של ג'רמיה, קלטה את המסר מהמקרה שדווח ממרקע הטלוויזיה, שהייתה פתוחה תדיר ולאורך כל היום והלילה, השדרנית החביבה דיווחה בלקוניות רבה, על אירוע לילי בעיירה ליטלפילד.

הוא התקרב אל הטלוויזיה בהליכה המיוחדת שלו אשר התאפיינה בהליכה צידית איטית ומוזרה, ראשו מורכן מטה, גבו כפוף מעוצמת הגיבנת, רק עינו הימנית פונה מעלה וקדימה וכל זאת בכדי להבין מה הוא שומע. מיד עם ההבנה, מד המתח, הזיעה והעצבנות החלו להתעצם, בדיוק במצבים מהסוג הזה עדיף להתרחק מהשריף...

הכתב סוקר הדיווח עמד בחנייה בחניון הדרכים "סמיט אנד- פרי" שממוקם  2 ק"מ מתחנת המשטרה ומשם דיווח על  תקרית ירי שלהערכת הכתב התרחשה בין שני חבורות רחוב, התקרית התרחשה בליל אמש בה נפצע אדם קשה.

"סוזן, הוא צעק, איך אני לא מכיר את זה ולמה אף אחד לא העיר אותי בלילה"

" אני לא יודעת על מה אתה מדבר"?

"בואי הנה מיד", הוא הרים את קולו.

היא התקרבה אליו, הוא הריח את הבושם הזול והריחני שלה עוד מהתקופה שהיו יחד, באותו לילה בו התמסרה לו. לרגע התבלבל השריף וכל עוצמת האי שקט הפכה לתשוקה בלתי נשלטת. הוא הביט בה בערגה ומיד ניתק מבט עם ארשת פנים חמוצה ומרירה לכיוון הטלוויזיה.

שניהם צפו בקריין צעיר שמראיין תייר ישראלי בשם זיו ארדיטי, כך לפחות הציג את עצמו הבחור שנראה גבה קומה מעוטר בזקן ג'ינג'י עבה, עיניו בהירות, אפו מחודד, והאנגלית שלו דיי רהוטה.

"מה בדיוק קרה באמצע הלילה?" שאל הכתב

"קרב יריות בין שתי קבוצות אנשים, חלקם ירו ממכונית וחלקם פשוט התמקמו מתחת לחלון חדרי וירו ללא הפסקה לעבר המכונית השנייה."

"הצלחת להבחין באנשים"?

" רק באחד מהם"

"איך הוא נראה"

"לא ממש יכולתי לזהות , היה חושך"

"בכל מקרה " , המשיך התייר " יצאתי מהחדר לאחר הירי והתחלתי לטפל בפצוע שנשכב על האופנוע שלי, הוא נפגע מכדור בבטנו"

"שאלת לשמו"?

"הוא היה במצב של חוסר הכרה, טפלתי בו טיפול ראשוני בכדי לעצור את הדם עם החולצה שלי ורצתי מיד למשרדי הקבלה בכדי לחפש תחבושת וכשיצאתי,  הוא כבר לא היה"

ג'רמיה נכנס לחדרו בזעם, תוך כדי שהוא מקלל את קווין האידיוט שהיה אמור להיות נוכח באירוע אמש, הוא היה תורן הלילה.

"סוזן, הוא צעק תוך כדי, תתקשרי בבקשה לקצין המז"פ שיגיע מידית ל"סמיט ופרי", אני צריך אותו שם לגבות עדויות, הכול אני צריך לעשות "בחור תחת הזה"...

היא הביטה בו מסוף המסדרון וחשבה לעצמה עד מתי היא תספוג את החרה בזה ממנו, אבל במחשבה שנייה יש לה שני פיות להאכיל בבית, ומיד שינתה את פרצופה.

"רגע ג'רמי, חכה שנייה קח קפה לדרך"

הוא הסתכל עליה שוב, הפעם ארשת הפנים שלו השתנתה לגמרי, מעין צחוק צידי חרוש קמטים עלה מצדו הימני של פניו והרעיד את  העין השתומה .

משהו במחווה הקטנה הזו ריגש אותו, היא הייתה שם תמיד כשצריך אותה ובכל פעם מחדש התעוררה בו תחושת החמצה, היא אולי הפספוס הכי גדול של חיו. 

אבל הקושי שעולה שוב ושוב להביע חיבה, לזו שעושה מאמץ כביר, רק החזיר אותו לסורו ולדיסטנס הטבעי המגעיל שלו.

"תודה על הקפה ורק תדאגי שמישהו ישמן את דלת הכניסה היא חורקת כמעט כמו העיר המחורבנת הזו ובמקביל נסי להבין איפה קווין חסר התקנה הזה "

מכונית הקדילק המשטרתית יצאה בחריקת בלמים, במהירות גבוהה מהרגיל תוך כדי הפעלת סירנה, שלוש דקות מאוחר יותר נכנס הקצין ג'רמיה לפונדק הדרכים המהולל, ופנה בצליעה ישירות לקבלה .

" תגידי לי, גברת פטי סטיינברג," הוא שאג, "איך לכל הרוחות  לא מתקשרים למשטרה על אירוע כזה "?

" מה אתה צועק, התקשרנו, אף אחד לא ענה, נסינו עשרות פעמים"

" את בטוחה שהתקשרת למספר הנכון, או שעוד פעם שתית עם החבר האידיוט שלך?"

"אל תתערב לי בחיים שמעת אותי, אני אזיין כל מי שבא לי ולא אשאל אותך, תדאגו לעשות את העבודה המשטרתית שלכם ולענות לפאקיניג טלפון"

ג'רמיה יצא מהחדר בזעם, ממש ממולו, זיהה את התייר שראה קודם בראיון עולה על אופנועו לקראת נסיעה.

" אדוני, עצור לרגע"

זיו הוריד את הקסדה כיבה את מנוע האופנוע וענה "כן, אדוני."

" אני צריך אותך אצלי בתחנה לגבות עדות על אירוע ירי הלילה."

 "אני רק תייר פה, אני ממהר ללוס אנג'לס, מחר אני צריך לטוס להלוויית אבי שנפטר בישראל "

ג'רמיה הביט בבחור, שנראה לו באמת בחור טוב ומנומס, יחד עם זאת היה חייב לבדוק אותו.. 

"חבר, אני מצטער אבל זו עבודתי, זה לא ייקח זמן רב. סע אחרי."

בינתיים טנדר צ'רוקי משטרתי נכנס אל חניון הדרכים, ממנו יצא סם דאסטר קצין מז"פ מחוזי

ג'רמיה פנה ללחוץ את ידו.

"אני מבקש בדיקה ממוקדת באזור הירי, אני מצפה להבין מה ירו ומי ירה, כל מה שאתה יכול לאתר. אני אהיה בתחנה, בנוסף תכנס בבקשה לחדר של התייר עשה שם חיפוש מדוקדק"

"אוקי בוס, יבוצע"

מכונית המשטרה יצאה, בעקבות המכונית נסע האופנוע עליו רכוב זיו, המרחק לתחנה אמור להיות קצר ביותר, הנסיעה חלפה על פני העיירה הקטנה והמשעממת, נפש אדם לא הייתה בחוץ, מידי פעם חלפה מכונית.

פתאום, שתי מכוניות ספורט האחת אדומה והשנייה כחולה, חלפו במהירות על פני האופנוע והקדילאק התמקמו האחת בין האופנוע לקדילאק והשנייה לפני ג'רמיה השריף ולמעשה בדרך זו יצרו חייץ מובנה, הם האטו את הנסיעה יחסית מהר עד לעצירה מוחלטת  ולמעשה אילצו את ג'רמיה וזיו לעצור בחריקת בלמים.

האופנוע התהפך קלות לצד הכביש מעוצמת ההחלקה נפל זיו לצד האופנוע, נראה שנפצע קל שכן מיד ניסה להתרומם, מהמכונית יצאו שני גברתנים עם גרב שחור המכסה את פניהם, רק עיניהם חשופות.

הם נגשו במהירות לזיו ששכב והיה עדיין בהלם מעוצמת החבטה, בכוח הם גררו אותו מהרצפה למכונית, הביצוע היה מהיר ומקצועי.

ג'רמיה צפה בכל הנעשה מהמראה האחורית ולא האמין למראה עינו היחידה שרואה, הוא שלף את נשקו וניסה לפתוח את דלת הרכב, אלא שזו משום מה לא נפתחה, כאב חד פילח את הגיבנת שלו ולמעשה ריתק אותו למקום, מצב זה בעיקר קורה לו במצבי לחץ, בינתיים הוא הצליח איכשהו להרים את מבטו ובמראה זיהה איך גוררים את התייר בכוח לתוך המכונית, המכונית הסתובבה על עקביה וטסה מהמקום.

ג'רמיה שלף את מכשיר הקשר והחל מדווח לתחנה תוך כדי ניסיון יציאה מדלת הנוסע, עם נשקו שלוף.

אלא שבעת הזו בדיוק יצא מהמכונית גבר ללא משוא פנים , מכוסה אף הוא בגרב שחור, הוא ירה כמה כדורים על גלגלי הקדילאק שהתפוצצו  ונכנס במהירות לרכב, הפעם מכונית זו בחרה בדרך אחרת ונסעה במהירות לכיוון אחר, בעיקול הראשון של הכביש חתכה ימינה לרחוב צדדי ונעלמה מהאופק.

ג'רמיה, סוף סוף הצליח לצאת מרכבו הוא הספיק לירות כמה יריות לכיוון הרכב שנעלם, רץ אל המכונית והזעיק בקשר את כלל יחידות המשטרה באזור, הוא תיאר תיאור מדויק של התקרית ומה שקרה.

בפרוט רב תאר את סוג הרכבים  אופי נסיעתם והמיקום אליו שיער שהם נוסעים, עוד הזעיק את יחידת המסוקים המשטרתית של לאס וגאס, הוא ביקש סיוע אווירי למתרחש.

בינתיים קווין הסמל התורן שנרדם בלילה קודם ולא ענה לקריאות של פטי סטיינברג מ"סמיט אנד פרי", התעורר מלילה מלא אלכוהול וסקס לצד חברתו דיאן, היפית מקומית שהחזיקה את אנקל דונלד" (הדוד דונלנד), המשתלה המקומית המוכרת צמחי מדבר ובסתר משמשת כתחנת סמים מקומית המוכרת בעיקר קנאביס לתושבי האזור.

את קווין עובדה זו לא ממש עניינה כל עוד הוא מקבל סקס טוב וזמין כולל אלכוהול ועישונים שחשובים לבריאותו הנפשית, הכול מבחינתו טוב.

לגבי דיאן אצלה תכנית "האב" הייתה מאד פשוטה, האחד קווין נראה טוב, אז סקס זמין שלא היה לה מאז הסיקסטיז בה היא באה על סיפוקה, רצוי ואפילו כיף לעיתים, שנית קווין הוא לגמרי האליבי שלה לסיטואציה בה תיתפש על ידי המשטרה על מכירת גראס...

ובכן קווין פתח את מכשיר הקשר הידני אחרי שזה לא היה פתוח לפחות שש שעות, ובדיוק בשעה שפתח את המכשיר נתקל בדיווח של ג'רמיה השריף על התקרית.

בבהלה הוא לבש את בגדיו, את המגפיים הספיק ללבוש תוך כדי ריצה למכונית המשטרה, הוא ניסה להתניע את הטנדר ולקח לו קצת זמן להניע עוצמת המהירות והלחץ גרמה לרכב "להיחנק", הוא קילל את כל מי שהיה לו בראש באותו רגע, בעיקר הוא היה מאוכזב מעצמו. לאחר חמש דקות המתנה הטנדר הניע.

שבע דקות אחר כך, הוא הגיע לג'רמיה שהיה מחוץ לקדילאק המפונצ'רת גלגלים כולו אדום ועצבני.  

"זה ברור לך שאתה מפוטר, סרג'נט קווין" 

"אני מניח", ענה קווין במלמול

"אתה חתיכת אידיוט שפשוט לא לומד כלום על החיים"

" אתה צודק , אני לא מצליח להחזיק את עצמי נפשית, המראות של פנמה תוקפים אותי כל הזמן, אני מכור לסקס וחייב תרופות".

"ההיפית דפקה לך את הראש טוטאלית"

"היא ההצלה שלי, אם אתה לא מבין? "

"טוב, בקיצור אסוף את עצמך אני צריך את העזרה שלך רק להיום, מחר חוזר  פיטר מהחופשה" 

" לא מבין, אני לא מפוטר?"

" אתה מפוטר אבל ממחר, עכשיו אני צריך אותך"

קווין, הביט בג'רמיה בעיני העגל ההמומות שלו, נראה ששוב הוא מרחם עליו ונותן לו שוב את הצ'אנס הרגיל.

" תקפיץ אותי לתחנה, משם אנחנו פותחים מפות, אני צריך שתיסע לשמורת האינדיאנים שאתה מכיר טוב, תבדוק מה קורה שם, נראה לי שהכול התחיל ממלחמה של הכנופיות האינדיאניות על סחר בסמים לוואגס.

בנוסף חטפו תייר שלא היה קשור לכלום, כנראה שהמסכן היה במקום ובזמן הלא נכון."

בינתיים נשמע קול הקשר ברכב השריף.

"ג'רמיה שומע" ? שאל דאסטר קצין המז"פ

"שומע, דווח"

"ובכן אני לא ממש יודע איך להתחיל, אני דיי בהלם." גמגם דסטר.

"דבר דסטר ותפסיק לגמגם" , צרח ג'רמיה למכשיר הקשר.

" בחדר של התייר יש תחנת סמים, אין לי איך לתאר את זה, כל מה שרק אפשר לדמיין"

"איפה זה נמצא בחדר" ?

" בתחתית חדר הארונות, יש פה ערמות של הירואין, קוקאין, כדורים למיניהם, עלינו פה על מצבור ענק"

" אוקי, צלם את הכול, אני מגיע"



יום שישי, 2 באפריל 2021

פרק (1) הקינה המאוחרת

פרק (1) הקינה המאוחרת

" אפשר למרוד בחוקי האדם אבל לא בחוקי הטבע"... ז'ול וורן

האם תעצומות נפש באדם מהוות תכונה מולדת או תכונה נרכשת?

במקרה של זיו ארדיטי נראה שישנו שילוב מנצח של גנטיקה וחינוך ערכי מבית אבא ולמרות זאת גם "גיבור הכובש את יצרו", מונע כנראה מחולשות אנושיות שעשויות לסבך אותו....

זיו היה לבוש כראוי לרוכב וותיק ומנוסה, מעיל מקצועי מעור שחור עם פרווה פנימית שמגנה מפני הקור החיצוני העזכפפות אופנוע משובחות שרכש הרוכב זה מכבר "בשוק הגנבים" בניו- יורק, קסדה חדשה ואטומה עם מכסה פלסטיק מתרומם.

הרוח הצפונית שהגיעה מצדו הימני של הכביש הכתה בו בחוזקה וטלטלה את האופנוע תכופות, והכריחה את הרוכב להחזיק את הגה האופנוע בחזקה ולא להרפות אפילו לשנייה, בעיקר להישאר ממוקד ודרוך לבאות הרוכב המיומן החליט להוריד את מהירות האופנוע באופן משמעותי ולהסיט את הכלי לנתיב הימני לטובת מילוט מהיר על כל מקרה שלא יבוא.

ממבט מלמעלה נראה היה שהאופנוע ורוכבו נשארים יציבים על הכביש לעת עתה, אך תרמיל הגב המסורבל המחובר לכתפיו של הרוכב נראה שמעיק על הרוכב, שכן מידי כמה דקות הוא נע בחוסר שקט, סביר שעם הזמן החולף, ייצר אי נוחות מתמשכת העשויה להטות את מחשבתו ומיקודו לכיוון הכאב הלא רצוי ולא לתכתיבי הכביש...

זיו הצליח באדיקות להדחיק את ההודעה שקיבל לפני יומיים על מות אביו. באופן מודע הוא לא נכנס לדכדוך, תפיסת המציאות שלו הייתה ריאלית, הוא הבין שראשית המטרה היא להגיע ארצה, לאחר מכן להבין את מצבה הנפשי של אמו, אחרי ההלוויה הוא ימצא את המקום לקינה הפרטית שלו "הקינה המאוחרת"....

בניתוח מקדים של הנסיעה הבין זיו שרכיבה של 10 שעות ביום, כולל עצירות עם אינטרוולים של שלוש שעות יאפשרו לו להגיע ללוס אנג'לס כבר ביום ג' הקרוב.

הטיסה לישראל מתוכננת ליום ד' הקרוב בשעה 10:00 בבוקר, כך שאם אכן יצליח להגיע ביום ג' כמתוכנן יצליח לאפסן את האופנוע אצל בן דודו המתגורר באזור הואלי בלוס אנג'לס ומשם מונית, מטוס, ישראל, חיפה ולוויה של אביו שכל כך לא הייתה מתוכננת ולא במקום, כוונותיו היו לגמרי אחרות ורצונו הכמוס היה לטייל בדרום אמריקה לבד.

הרגשה פנימית מעיקה ולא ברורה יצרה אצל זיו תחושה שיומיים כנראה לא יספיקו לו להגיע ללוס אנג'לס, הפעם ההרגשה לא נבעה מאילוצים לוגיים הקשורים למצב הדרך או מזג האוויר או אפילו מצב המכניקה של האופנוע, אלא משהו עמוק ממעמקי הרגש אליו כל כך התכחש. זיו התעלם מתמרורי האזהרה הפנימיים והמשיך בדרכו.

כהרגלו, הביט תכופות על לוח השעונים של האופנוע, הכול נראה תקין בשלב זה , מד הדלק הראה שיש מספיק דלק ל- 200 ק"מ הבאים, מד השמנים הראה דיוק רב בכמויות, אפילו הרוחות העזות שקטו לעת עתה וניתן היה לשמוע את מנוע האופנוע, על פניו הכול תקין.

כשהתכנון וארגון אינו קיים בראשו של זיו נוצר חלל קוואנטי המאפשר לו להשתעשע עם מחשבות מזדמנות, אחת מהן מחוברת לעובדה שנמאס לו "משליטה עצמית" ובא לו לגמרי לפרוק כל עול ולעשות לדוגמה סמים משני תודעה עד איבוד שליטה ולו רק בכדי להתנסות בתודעה בה אין בדיוק שליטה.

מי יודע אולי לא אחזור משם ואשאר הוזה בתוך עולם דמיוני שכולו טוב, חשב זיוהאם ישנה סבירות להיות במצב תודעה בה המוח ישדר בכל מצב נתון "כלום" מובנה?  אז איפה הבחירה החופשית....

הוא נזכר בסיפורים של שותפו לטיול על היום הראשון שלו בניו-יורק ועל ההרפתקאות עם הזוג המוזר במנהטן, על איבוד השליטה הזמני עקב לקיחת טריפ, הדייויד הזה יש לו אומץ, הוא הולך עם עצמו עד הסוף ולא מפחד להתנסות, כאילו יש לו מצפן שלזיו לא קיים ואכן ברור לו לזיו לגמרי, שאם היה בסיטואציה כזו, הדברים לא היו מתפתחים כך.

במחשבות של זיו, השאלות הללו מופיעות יותר מידי פעמים  בזמן האחרון, כבר דיי ברור לו  שהתודעה מורכבת מסדרת [1]פרדיגמות עבר, שמייצרות כל אחת מהן פרשנות ובעקבות כך רגש המלווה בהתנהגות, צבר התנהגויות אלא מבטא את אופן התודעה והאישיות כך חשב.
מרוב מחשבות הוא שכח שישנה מציאות, הוא כעס על עצמו איך בכלל הרשה לעצמו לרחף תוך כדי נסיעה וחזר כהרגלו למעשה. 

עכשיו צריך לתדלק את האופנוע ולנוח מעט חשב זיו, הוא הסיט את האופנוע לתחנת הדלק הקרובה, התדלוק היה יחסית מהיר, מיד לאחר תדלוק עלה על האופנוע והחליט למצות את הנסיעה ולנסות לקצר זמנים עד כמה שניתן, שעתיים מאוחר יותר העייפות אחזה בו והוא החליט לעצור בפונדק הדרכים הקרוב לעיר ליטלפילד בגבול אריזונה ונבדה.

הוא החנה את  האופנוע ממול הכניסה ונכנס לחדר הקבלה, שילם עבור לילה ומיד יצא עם תרמילו לכיוון חדר מס' 12 הממוקם בקומה התחתונה של הפונדק הבנוי בשתי קומות בצורת "ח".

הוא נחת על המיטה ללא שום אפשרות או רצון לחשוב על מקלחת או ארוחת ערב, הספיק להסדיר את צלצול ההשכמה בחמש לפנות בוקר עם פקידת הקבלה, עצם את עיניו ונכנס לתוך מיימד של נים ולא נים, מחשבות הזויות החלו לפקוד את מוחו, מעין בליל של עננים שמתכנסים האחד בתוך השני, אל תוך השני מתחברים אליו עוטפים אותו ולא מאפשרים לו לנשום, מעין הרגשת חנק מדומה, הוא פקח את עיניו התעשת לרגע, שתה כוס מים ישירות מהכיור וחזר לשינה, הפעם הוא שקע בשינה עמוקה

בשעה שתיים ארבעים וחמש לפנות בוקר בדיוק וללא שום קדימון, נשמע קול רעש נוראי של מכונית שעצרה בחריקת בלמים ממש אל מול החלון בחדר מס' 12.

זיו, התעורר מהרעש הנוראי בבהלה אמיתית, הוא היה בטוח שמשהו גונב לו את האופנוע ולכן פתח את ווילון החדר הפונה לחנייה, הוא שפשף את עיניו, הוא הרגיש את הדופק שלו שהפך מהיר מרגע לרגע, זיעה קרה החלה לבצבץ בידיו, הוא חש סחרחורת קלה שהפילה אותו לקרקע, הוא התרומם והציץ מבעד לחלון.

מכונית ספורט אמריקאית שחורה ומתוכה הגיחו שני צעירים עם אקדחים שלופים, הסתתרו ממש מתחת לחלון חדרו של זיו, כאשר הרכב מסתיר אותם לכיוון הכניסה למתחם, הם לא הבחינו בזוג העיניים שהציץ מהחלון.

באותה עת בדיוק בכניסה לחניון נכנסה מכונית ספורט מהירה נוספת, אף היא עצרה בחריקת בלמים, הרכב הפנה את צידו לכיוון חדר מס' 12, חלונות הרכב נפתחו ומתוכם בצבצו קני רובים, שניה לאחר מיכן כדורים החלו לשרוק והתפתח קרב יריות, כאילו נלקח מסצנה מלחמתית של סרטי הוליווד.

זיו הוריד מיד את ראשו, וזחל לכיוון השירותים, נראה היה שזה המקום המוגן היחיד בתוך שדה הקרב ההזוי הזה, היריות נמשכו דקות ארוכות ומשני צדי המתרס, חלון החדר כולל קיר הכניסה והדלת חוררו בכדורים ולתוך החדר עפו שברי זכוכיות, מישהו ניסה לפתוח בפראות את חדרו של זיו ומשהבין שהדלת סגורה, החליט לעזוב וללכת, נשמעה חריקת בלמים נוספת המכוניות עזבו את המקום האחת אחרי השנייה במרדף אל תוך הלילה.

משפסקו היריות הציץ זיו שוב מהחלון, על האופנוע שלו שכב מישהו, כנראה פצוע, באינסטינקט של חייל ישראלי המכיר את שדה הקרב מקרוב יצא החוצה במהירות, הבחור נאנח מכאב תוך שהוא מקלל באנגלית עם מבטא הספני כבד.

זיו השכיב אותו על הכביש, הניח את ראשו על המדרכה.

בבדיקה מהירה שביצע בפצוע הבין שהבחור נפגע בבטנו, הוא הסתכל לכל הכיוונים בכדי לחפש עזרה כלשהי שלא הגיעה בעת הזו, באינסטינקט בסיסי הוריד את חולצתו אותה ספג במי הכיור, במהירות האפשרית הוא שב על עקביו אל הבחור הפצוע, וקשר את החולצה סביב בטנו של הבחור בעדינות הנדרשת במקביל לקח את ידו של הבחור וסימן  ללחוץ על הפצע לטובת עצירת הדימום.

כבר ברגע זה זיו הבין שרק אם יגיע מיד לבית חולים, יש לו סיכוי להינצל, זיו רץ במהירות למשרד הקבלה ממנו ניתן היה לזהות תאורה עדינה מבפנים, פקידת הקבלה יצאה מבוהלת מהחדר הפנימי.

"תזמיני אמבולנס" הוא צעק

" אדוני, כבר עשיתי את זה" , ענתה לו הפקידה,  נראה שבאזור זה מורגלים בירי שכן תשובתה הייתה נונשלנטית ורגועה משהו.

"תזמיני גם משטרה, יש פה פצוע"

" האם אתה קשור לאירוע?" שאלה

"מה פתאום כמעט הרגו אותי" , ענה זיו , "אני עדיין לא מאמין שלא נפגעתי , הם ריססו את החדר שלי כל החלונות מנופצות"

"נגרם נזק לחדר?"

"תגידי את בסדר, מה זה השאלות האלה,  יש אדם פצוע בחוץ, יש לך תחבושת או משהו שאני יכול לעצור את הדם?"

הפקידה ההמומה בדקה בתוך המכתבה מאחורי שולחנה והעבירה לזיו את כל סל התרופות שהיה שם, זיו חיפש במהירות ומצא שם תחבושת ישנה, ויצא החוצה בריצה מהירה לאופנוע לטפל בבחור.

לתדהמתו הרבה לא הייתה שם נפש חיה.

בפתח הדירה הצמודה לזיו עמד דייר מבוגר, כנראה אורח קבוע במקום, הוא לבש גופייה לבנה ותחתונים רפויות, כפכפי מקלחת, שערו מדובלל והוא נראה מעט שיכור ולא יציב,  הוא ניסה לדבר ולא ממש הצליח.

"נו דבר, איפה הפצוע?"  צעק זיו

" הם נסעו כבר ולקחו אותו"

" מי נסעו?  לאן נסעו?"

"לפני דקה, זה לקח בדיוק 20 שניות, הם אספו אותו וברחו"

" לא מבין , אני לא מבין, הוא היה פצוע קשה"

זיו, הביט מסביב והלך לכיוון האופנוע, חיפש קליעים על הרצפה, נראה היה שהוא מחפש סימנים למצב שאולי כל הסרט הזה היה בראשו..

הדייר המוזר הביט בזיו והתקדם אליו ישירות בהליכה מתנדנדת.  זיו לא הבין מה רוצה האיש הלבוש כל כך מוזר ממנו. ריח אלכוהול נדף מהבחור וזיו נרתע באופן טבעי ועשה צעד אחורה.  , זה מה שחסר לו עכשיו עוד הזיה לא מתוכננת, אחרי קרב יריות

"רגע , אל תפחד יש לי משהו בשבילך." לחש הבחור

"מה" ?

"הנהג של הרכב השחור ביקש שאעביר לך את הפתק הזה",

הוא העביר נייר קטן, עליו כתוב

" תחזיק מעמד " הומברה"  ואל תדאג, נבוא לקחת אותך, אני חייב לך " .פ."...



 [1]  (פָּרָדִיגְמָה היא תבנית מחשבה המגדירה את העמדה של אדם (או של קבוצה חברתית), ומשפיעה על תפיסת המציאות שלו ועל הדרך שבה הוא רואה את העולם.

[2] חבר בתרגום חופשי









[1] (פָּרָדִיגְמָה היא תבנית מחשבה המגדירה את העמדה של אדם (או של קבוצה חברתית), ומשפיעה על תפיסת המציאות שלו ועל הדרך שבה הוא רואה את העולם.)









פרק (5) סן קריסטובל דה לאס קאסאס

  פרק (5) סן קריסטובל דה לאס קאסאס "מדוע נרצה להוסיף שנאה על רוע לב?" ויקטור הוגו מטוס הנוסעים הקטן נחת במופתיות באחו מבודד במרכ...